עמיתים כותבים

היכולת להתמודד עם האחר והשונה, ולרצות לשנות את העולם, או רק את עמק בית שאן, עם כל המורכבות שיש בו, ועדיין לרצות להיות זו שמשנה, ומתמודדת, ולא מורידה את הראש מעל המים כשפתאום קצת קשה, כי השינויים הגדולים מתחילים בקטן, פה. סיפור והרהורים מרגשים מאת שיר משעלי (07)

לרה גמליאלי (99) מספרת על שירותה הצבאי, ולא מוותרת על ציטוט של שיר הולם של יהודה עמיחי.

בסוף אפריל 1999, ניסן התשנ"ט, התכנסו עשרים נערים ונערות בתחנה המרכזית החדשה בתל-אביב. נא להכיר - עמיתי ברונפמן 1999. הזמן עבר די מהר... יונתן מוזס (99) כותב על על עמיתי ברונפמן במבט לאחור.

ולפעמים רק צריך את המפגש, בבית קסום בעין כרם, כדי להזכיר לנו את זה... אליה גופס (99) על ממחנה פויירשטיין.

במרחק של כמעט שלוש שנים מסיום מחזור העמיתים שלי, אני מתקשה לזכור הרבה דברים: השיחות הקבוצתיות, המרצים, אפילו חלק גדול מהשיעורים (אלה שלא סיכמתי...). יגאל אברהמי (00)

עליתי על האוטובוס ונסעתי 10 דקות שלמות. הגעתי ל"עולם חדש", כל כך קרוב וכל כך רחוק כאחד. התחושה היתה מעט עמומה, לא היה ברור מה הולך להיות. אסתר מאיר (01) מתארת התחלה חדשה - גרעין עמית ב' בקריית מנחם.

עם יומרה קלה לדבר בשם הקבוצה, אני חושבת שהמבט על יהדות ארה"ב, על ארה"ב ועל ישראל מבחוץ נתן לנו סוג של תשובה להרבה שאלות באשר לבעיית הזהות. עם זאת, כיאה לסמינר ב"עמיתי ברונפמן", אותו המבט העלה בנו שאלות אחרות. רותם בלאו (02)

על גג הJefferson Memorial נכתב, בתרגום חופשי: "נשבעתי על מזבחו של האלוהים הנצחי להיאבק עד מוות בכל צורה של כפייה על מוחו של האדם". זוהי פנאטיות כמו שאפלייה מתקנת היא גזענות. תומר קרמרמן (03) על הפטריוטיות האמריקאית.

פעם, מדי פעם, יפה ויואב היו נותנים לנו כותרת ומשימה: לכתוב. לכתוב על מה, היינו שואלים עצמנו, אבל מהר מאוד הבנו שזאת תמיד תהיו אותה תשובה. "מה שאתם רוצים." ניר סבתו (03) מנסה להתרגל להיות בוגר של התכנית.

שיר שנכתב על ידי גל ארד (04) במלהך הסמינרים, על המפגש בינה לבין עמיתים ו fellows, ובכלל...