|
עולם אלקטרוני - ספטמבר 08 |
| | | | | ליאור זלמנסון (00)
היום באינטרנט אפשר למצוא הכל... לרוב אני יכול לקבל הכל במנות מדודות, בתקצירים, בנקודות המפתח... מישהו מבקש ממני חברות בפייסבוק... אני בוחר לצרף אותו. יום למחרת הוא לא אומר לי שלום בחדר אוכל. אני שוקל להיעלב... | |  |
| | | | | | שנית קדוש (99)
תיאטרון מוגדר בצורה הפשוטה ביותר כך- א' מגלם את ב' בפני ג'. שחקן מגלם דמות בפני קהל. בלי קהל אין תיאטרון, אך דווקא אותה אומנות שנשענת על הקהל ולא יכולה להתקיים בלעדיו מנסה להתאים את עצמה לצורכי הקהל כביכול וכך מזלזלת בקהלה ובעצמה. קהל לא בא לתיאטרון כדי לראות טלוויזיה, הוא בא כדי לראות תיאטרון. | | |
| | | | | | אורי רוזן (02)
יש לי בעיה... בתחומים מסויימים, אני מתחיל להבין שהמצב כ"כ חמור (למרות שאנחנו הרבה פעמים לא שמים לב לכך, או מתכחשים) שהשימוש באמצעים קיצוניים מתחייב. הבעיה היא שברגע שאתה מביע דעות קיצוניות, או תמיכה בדרכי פעולה כאלה, הרבה פעמים אתה מייד מסווג כפנאט, קיצוני, משוגע, לא רציני או בקיצור – אתה יוצא מהדיון.... | | |
| | | | | | אלכס ריף (03)
זה לא ספר שמאלני, למרות שרבים ירצו לתייג אותו כך בשל דעות המחבר. זה ספר מאיר עיניים, ובה בעת, מספר לנו את מה שכבר ידענו. ובעיקר, הוא גורם לשאול שוב את השאלות שאולי התשובה להם הייתה יותר מדי ברורה לנו, יותר מדי זמן. הוא גורם לרצות לקום ולעשות. וזה תמיד טוב.
| | |
| | | | | | אלדד רחמים (02)
אנחנו, ההדיוטות, היינו מתארים את מלאכת התכנות כסיזיפית, מונוטונית, מורכבת ממליון שורות חסרות משמעות של אותיות, מספרים וסוגריים מסולסלים ובעיקר חסרת שאר רוח, תשוקה או חלום. | | |
| | | | | | יאיר אגמון (04)
קניתי את "נוטות החסד" כי חשבתי שמדובר ביצירת מופת מודרנית. בפועל הסתובבתי במשך ארבעה ימים עם אינציקלופדיה לבנה בת 941 עמודים, ובכל רגע פנוי שהיה לי חזרתי לחולה הרוח הזה, המיטיב לשלוט בשפה, בקורא וברוע... וכל פעם אמרתי שלא אחזור, ונשבעתי שלא אקרא עוד, והשארתי את הספר ביד, כי אולי אמצא עוד ארבע דקות קטנות להניח את עצמי איפשהו ולהמשיך לקרוא.
| | |
|
|
